הקרנית היא החלק בעין הקולט את קרני האור מבחוץ ומעביר אותם פנימה אל הרשתית לשם פענוח על ידי המוח. לשם כך צריכה הקרנית להיות קמורה, שקופה, סימטרית וגמישה. בהיעדר אחת או יותר מתכונות אלה עלול להיפגע כושר חדירת קרני האור אל תוך העין פנימה וגם הראייה עלולה להיפגע.
מחלת הקרטוקונוס היא מחלה מתקדמת אשר פוגעת בקרנית והופכת אותה אט אט לחדה וא-סימטרית. בעברית מכונה המחלה בשם קרנית חרוטית – בדיוק כשם שהקרנית אכן מאבדת את צורתה העגולה והסימטרית והופכת לחדה בדמות קונוס מחודד.
הגישה טיפולית המקובלת כוללת נסיון לתיקון רפרקטיבי עם משקפיים ועדשות מגע. במידה ותיקון זה לא צלח, כ 20 עד 30 אחוז מהחולים נזקקים לניתוח של השתלת קרנית. בשנים האחרונות עם התקדמות הטכנולוגיות והבנת התהליכים המתרחשים במחלת הקרטוקונוס פותחו גישות ניתוחיות מתקדמות, כגון השתלת קרנית שכבתית (למלרית) והשתלת שתלים טבעתיים תוך משתיתים (intra-stromall).
כמו כן פותח טיפול לא חודרני של קרוס-לינקינג [Corneal collagen cross-linking (CXL)] של צילוב סיבי הקולגן המשתיתי שמטרתו לעצור את התקדמות המחלה. השתלות קרנית הן עדיין ה-final pathway בחולה עם מחלה מתקדמת ופגיעה קשה בחדות הראיה. השתלות למלריות בשיטות הניתוחיות החדשות נותנות תקווה למטופלים ולמנתחים כי ניתן יהיה למצוא פתרון יעיל וארוך טווח גם במחלת הקרטוקונוס המתקדמת.
ניתוח קרטוקונוס הוא שיטת הטיפול הידועה והנפוצה כיום וניתוח זה גם מכונה בשם השתלה או החלפת קרנית. לשם כך עובר המנותח תהליך קצר של הרדמה מקומית או הרדמה כללית ומוחלפת הקרנית הפגועה בקרנית בריאה.
ישנם כמה סוגים של ניתוחי השתלת קרנית, הלא הם ניתוח קרטוקונוס. המחלה עלולה לתקוף כל אדם ומופיעה בדרך כלל לקראת סוף גילאי העשרה. חשוב מאד לטפל בה מיד כאשר מתעורר החשד שהיא קיימת או שישנה תחושה שהראייה אינה חדה, ברורה או טובה דיה. אחד התסמינים הבולטים של המחלה טשטוש הראייה, שכן בשל שינוי הסימטריות של הקרנית אין שבירה תקינה של קרני האור והדמות המתקבלת אצל הרשתית מטושטשת ולא ברורה. מצב זה עלול לפגוע באופן מיידי בשגרתו של אותו אדם, שכן אין הוא רואה טוב ובמידה ועליו להתהלך או לנהוג – מדובר אפילו במצב מסוכן מאד.
במקרים קלים של המחלה ניתן לתקן את הראייה באמצעות משקפיים בעלי צילנדר או בהרכבת עדשות מגע. מקרים חמורים יותר מצריכים, כאמור ניתוח קרטוקונוס הוא הפתרון. רופא עיניים יכול לאבחן את המחלה כבר בשלביה הראשוניים באמצעות המכשור הרפואי הנמצא במרפאה שלו והוא זה שיוכל להמליץ על דרך הטיפול המתאימה ביותר על פי דרגת החומרה של המחלה בעת האבחון.